תהל פרוש

1

באיזה רגע בחיי רציתי את ההריון. את ניסוי גוף האשה שאליו נולדתי. בערה בי הסקרנות לעבור את הדבר הרדיקלי ביותר שבן־אדם יכול לעבור, הסקרנות בערה בי. ובאמת, ההריון היה דבר שלא ניתן להעלות על הדעת. יצאתי למסע בחלל ובזמן שרק אני ידעתי עליו, החללית היתה שלי ושל בני השט בבטני, שנינו היינו הנוסעים הסמויים מהעין. הייתי כאן ושם, במטאפיזיקה של השניים. עברתי לזמן הכפול של היישות הכפולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ