תחת השמש

מהר סיני לאושוויץ ובחזרה

אחרי שנדחק לטובת השואה, בשנים האחרונות ניכר שהתנ"ך חוזר למלא תפקיד מרכזי בפוליטיקה ובתרבות הישראלית

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עפרי אילני
עפרי אילני

"בלי ידיעת התנ"ך לא תיתכן ידיעת עצמנו, ידיעת מקורנו, רוחנו, ייעודנו ועתידנו", כתב דוד בן־גוריון ב–1953. במשך כמה עשורים, משפט זה היה גרעין האידיאולוגיה הישראלית. עוד בתקופת המנדט הבריטי הדגיש בן־גוריון שהתנ"ך הוא מקור הלגיטימציה העיקרי לפרויקט הציוני, וכי הוא מתעלה מעל כל סוג של הכרה בינלאומית. "התנ"ך, שנכתב על־ידנו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא־הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה", אמר בן־גוריון לוועדת פיל ב–1937.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ