ראיה חותכת

יוסי ברגר, אדם ממוקם בעולם

הצלם יוסי ברגר התעקש שהוא מספר לא רק את הסיפור של עצמו, אבל העצב בתערוכה האחרונה שלו הוא עליו

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
טל ניב
טל ניב

"כשאני רואה צילום — הדבר שאני רואה הכי טוב הוא הצלם".

(יוסי ברגר, 1960–2016. ראיון מצולם מ–2011 לרגל תערוכת היחיד "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד" במוזיאון תל אביב)

1

דיבר מאוד מאוד יפה. כלומר, גם המוזיקה והניגון של דיבורו וגם עצם הדבקות באידיאל השיחה — כפעולה תרבותית, כפעולה של הוראה, שיתוף, פרישת רעיונות, הזמנה אל אופני המחשבה של המשוחח. משהו שיש לו גבולות ברורים, אבל גם זרימה מתנגנת. שרית שפירא הגדירה את התכונה הזאת "אינטימיות בדלנית". היא כתבה את זה בתוך מאמר משכיל, ולדעתי מרגש, שנכלל בקטלוג תערוכת יחיד של ברגר, שמת לפני כמה שבועות בביתו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ