ראיה חותכת

זהות ערבית וזהות עצמאית

מה שרואים בתצלומים של 
איריס חסיד־סגל אינו זהות ערבית, או תוגת היום שאחרי הבחירות, או האקט התיעודי, אלא עיקרון של נפרדות

טל ניב
טל ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

1

המצולמת ערבייה. גרה בדירה שכורה ברמת אביב. חלק מקהילת סטודנטיות ערביות בשכונה. כמו קיבוצניקיות או מושבניקיות, או חיפאיות, או נצרתיות, או עיבליניות — נוסעת בסוף השבוע הביתה לבקר את המשפחה. מצולמת לצד ארון אם־די־אף ובין הבגדים שלה שהוצאו לצורך הצילום. למעלה תיק נסיעות חדש למראה, הטרולי לצדה פחות. ההדפס על השטיח דומה להדפס על החולצה הרקומה החומה. מטה הצדה את ראשה היפה להפליא. גם ספטום וגם נזם וגם עגילים. וגם לק (מתקלף). על הארון והקיר מודבקות רפרודוקציות. נימפאות של מונה. עומדת כמו אימאז' המדונה שברנסנס, אבל האמנות פרחים. קיטש. תצלום טוב, מרשים בעמידה מולו בגלריה, של איריס חסיד־סגל, שסימן ההיכר הנושאי שלה הוא ילדות, נערות ונשים צעירות, ובהן בתה וחברותיה, בעת שהן מתהוות בשיחה עם חברות, במסיבות כיתה, כשהן מתעמלות, מביטות במראה. סימן ההיכר החזותי שלה הוא צילום־חוץ בלילה בחושך בהבזק חזק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ