ראיה חותכת

מאיה ז"ק עשתה מהיד שלה מכחול ומהפה — דם

התערוכה של מאיה ז"ק במוזיאון תל אביב לא פחות מגאונית, למרות שהיא סובבת סביב מלים של משורר-גבר, ולא מרשה לעצמה לאבד שליטה

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל ניב
טל ניב

1

שוכבת על הרצפה — ברישום הזה, המתאר "זירת פשע" — וכתם הדיו כתם הדם. זו בת דמותה של מאיה ז"ק עצמה, בפיזיות שלה, וזו אשה שמאיה ז"ק הציגה בסרטי הווידיאו שלה — "אמא כלכלה" מ–2007 ועכשיו בווידיאו "אור נגדי". דמות נשית שמבוססת על דמותה של פרדריק שרגר, אמו של המשורר היהודי הרומני־צרפתי שכתב גרמנית, פאול צלאן. אשה שנראית כמו השחקניות בסרטים של ז"ק, שהיא הקימה מתוך הנאורות היהודית־אירופית שנמחקה, ומתוך התיאוריה של הזיכרון, ואני מזהה את האשה הזאת. ואני חושבת, לעזאזל, ז"ק, תערוכה של אשה גאון. ומשווה בראש (למרות שההשוואה לעבודה של גברים היא בעיה בפני עצמה שכשאשה מציירת את עצמה) — במוזיאון תל אביב, ביום הפתיחה של תערוכת היחיד שלה, "אור נגדי", בעומדי מול הרישום הענקי — לעזאזל, אני חושבת, מאיה ז"ק. כמו וויליאם קיינטרינג' את. מעניינת, שולטת שליטה מלאה בכל ממדי האמנות הפלסטית, מאיור ועד מבע קולנועי. המשאלה להציב את הדיבור על ההיסטוריה במרכז אינה משאלתי, ובכל זאת מחסירה פעימה. מאיה ז"ק רשמה כאן אשה שרושמת את עצמה בדם שניגר מהמוח וזולג דרך הפה. הרישום אינו "הכנה" או "פחות", אלא העלאה בחזקה של עצם הקו המבחין בין קיימת ללא קיימת בכלל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ