היעלמות ילדי תימן: כל כשלי ועדת החקירה הממלכתית

ניתוח משפטי של דוח ועדת קדמי מעלה תמונה של ועדה שעשתה לעצמה חיים קלים, שמעולם לא התייחסה ברצינות לטענות על חטיפת ילדי העולים מתימן ושהתחמקה מהטלת אחריות על מוסדות המדינה ובעלי התפקידים בהם

בועז סנג'רו
בועז סנג'רו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בועז סנג'רו
בועז סנג'רו

דוח ועדת החקירה הממלכתית שעסקה בפרשת היעלמותם של ילדי העולים מתימן נכתב בשפה משפטית. דרך הדיון של חברי הוועדה בנתונים שלפניהם מזכירה מאוד את אופן הכתיבה המקובל של פסקי דין. לכן, לצורך התמודדות רצינית עם הדוח יש לנתחו (גם) כשם שמנתחים כל טקסט משפטי אחר.

על פי המבוא לדוח הוועדה — שבראשה עמד השופט יעקב קדמי שהלך השבוע לעולמו, ושפורסם ב–2001 וזמין כעת ברשת — מספר הילדים שנעלמו בין 1948 ל–1954 נע בין 1,500 ל–5,000. מספר הילדים שתלונות באשר אליהם הוגשו לשלוש הוועדות שעסקו בנושא הוא 1,053. רובם הגדול הם יהודים ממוצא תימני (כשני שלישים מהמקרים שבאשר אליהם הוגשו תלונות הם כאלה, ומכאן שמדובר בכ–700 ילדים). מספר העולים מתימן במסגרת מבצע "על כנפי נשרים" בשנים 1948–1954 היה כ–50 אלף. רובם המכריע של הנעלמים היו תינוקות. נתון סטטיסטי מלמד שמספר העולים מתימן בגילים המתאימים (אפס עד ארבע שנים) היה 5,824. מכאן שמכל שמונה פעוטות נעלם אחד לפחות. זוהי תמונה מדהימה של תופעה שעל פניה מחייבת בדיקה קפדנית וחקירה ממצה, במיוחד לאור העובדה שכמחצית ממקרי ההיעלמות מרוכזים בתקופה הקצרה יחסית של מחנות העולים (מסוף 1949 עד אמצע 1950).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ