ראיה חותכת

אמפתיה ושמחת חיים בתערוכת הגמר במחלקה לצילום בצלאל

עמימות סטודנטיאלית עם אמפתיה ורגישות אצל תום דבש; אסתטיקה רוסית ושמחת חיים אצל יוליה גולדברג — שתי עבודות מתוך תערוכת הגמר במחלקה לצילום בצלאל

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל ניב
טל ניב

1

מצד שמאל הניח הבמאי־הצלם שקית נייר, שעליה כתוב בפירוש "מעניין לחיות פה כל יום מחדש". ומצד ימין של הספה הלבנה, נראות ערימת בגדים ופאה. מישהו בא והלך. האשה — שנראית כבחור, ואולי היא בחור — יושבת במרכז, כולה לבן. ארבעה תצלומים מסדרה מבוססת־וידיאו של תום דבש, בוגר בצלאל שיציג השבוע עם שאר בוגרי המחלקה לצילום תערוכת גמר. עבודה סטודנטיאלית, אבל נוגעת ללב. שחזור של פרטיקת ה"ווידיאו צ'ט". לא ברור אם זהו תיעוד של אנשים שחיים ברובד הזה של הקיום — בשביל כסף או וולונטרית — לא ברור של מי הדירות ומאיזו זווית כל דבר מצולם. עמימות סטודנטיאלית. יש צלמים שתיעדו את הנראה על המסך שלהם בזמן צ'ט (סדרה בשחור־לבן של אורי גרשוני, ויש אחרים). דבש אמפתי. יש רגישות. העבודה, בכללה, מראה אנשים מתוחים. בסטרס. היי־סטרנג. חנוקים. תצלום הבחור במסכה טוב — בגלל הזווית, הצבעים, הטשטוש, החנק, ההבעה המנוחשת. הסטייה. דרגת הגירוי. תחתוניו של הבחור שמצמיד אגן לעינית הם של ראלף לורן. מאחוריו שידת מלמין, 200 שקל גג. תצלומי הנשים לכודים בתוך אי־יכולת עקרונית לתאר את נקודת מבטן, שאין לדבש דרך לפרקה, בינתיים. אבל תצלום אשה אחד נוגע ללב, מדייק, אולי משום שהוא מתעד — או מביים — פער בלתי ניתן לגישור בין תנוחת פיתוי, שנניח שהיא וולונטרית, לבין הסורגים החלודים מאחור. צנצנת קרם "דד סי" הונחה לצדה, רומזת על תפקידה שיבוא, גומת מאמץ ניכרת בסנטרה. מביטה בכפות ידיה המגוידות, הבוגרות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ