המשמעויות הרוחניות של לחיצת היד שלא קרתה באולימפיאדה

בקהילת אמנויות הלחימה, לחיצת־היד־שלא־קרתה בין הג'ודאי המצרי לזה הישראלי באולימפיאדה היא תקרית עם משמעויות אתיות ורוחניות, הנוגעות לאינטימיות השבירה הנרקמת בין יריבים־אוהבים על המזרן

יובל אביבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יובל אביבי

אני שוכב על המזרן, על הגב, הברכיים שלי מכופפות, כדי למנוע מהגבר המזיע ששרוע בכבדות על החזה שלי להתיישב עלי. יד אחת שלו מתחת לעורף שלי, אחוזה יד ביד עם ידו השנייה במה שמכונה Gable Grip. את האמה של היד השנייה, לפי כל הסימנים, הגבר המזיע שעלי מנסה להחדיר לתוך הגרוגרת שלי. החדר מתחיל להחשיך, בעין שמאל מופיעים ניצוצות קטנים, והקולות מסביבי הופכים פתאום למתכתיים ורובוטיים. החמצן אוזל לי. אני מבין שהסוף קרוב — ודופק עם כף היד שלי שלוש פעמים על הכתף שלו. הוא משחרר מיד את האחיזה, רוכן מודאג לצדי, מניח יד על החזה שלי. אני מתנשם בכבדות ומסמן Thumbs Up קטן, שיידע שלא מתתי, ואז מצליח להתרומם. אנחנו לוחצים יד בהתלהבות. אחר כך, למעשה, אנחנו מתחבקים בהתרגשות, דופקים גם איזו קידה קטנה, ושוב מתחבקים. טוב, זה היה מדהים, מה שעברנו יחד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ