כך הפך השכן הגזען משונא לאוהב

הנמרות האסיאתיות המנומרות שהסתובבו בבניין לא נתנו לשכן מנוח. עד שיום אחד הבחנתי בשינוי. כך הבטתי לגזענות בלבן של העין, עד שנמסה לטוב לב טהור

תהל פרוש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תהל פרוש

הסיפור הכי אופטימי שאני מכירה על בנאדם ששינה פרדיגמות של אמונה ומחשבה גזענית קשור בשכן שהיה לי כשגרתי ברחוב הירדן ליד הים. הוא גר בקומת הקרקע, בדירה שרכש ולא שיפץ. הוא היה הבעלים של רשת פיצריות באלנבי והיתה לו בת זוג שבאה והלכה, אשה שצעקה עליו והוא עליה בקולי קולות, בדרך כלל בשבת בבוקר, והקולות שלהם התחרו בצעקותיה של המשוגעת מהבניין מצד שמאל שהיה שייך בכלל לרחוב הס, ושצרחה על אמא שלה כמה פעמים בשבוע שתמות כבר. המשוגעת הזאת והשכן שלי מקומת הקרקע לא ראו זה את זה אף פעם, אבל היו מחוממים מאוד זה על זה, ובכל פעם שמישהו מהם התחיל לצעוק את צעקות השוד ושבר שלו, השני צעק לו שיסתום את הפה כי הוא מפר את השלווה. זה היה מאזן אימה ששמר על שגרת מופרעות שניתן לחיות איתה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ