טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גיבורי החרבון של הספרות העברית

י"ח ברנר, דויד גרוסמן, אסף סעדון - סופרים עברים רבים רצו שנחשוב שלשימוש בצואה בספרות יש אינסוף פירושים, כשאולי, בעצם, הגיבורים שלהם בסך הכל רוצים להיות נשים

תגובות
איור של שלוש אסלות זו לצד זו
ארכיון ספריית ניו-יורק

"רק עכשיו אני חש את הקור בישבני החשוף", מדווח פטר וייס בעמודי הפתיחה של "הצל של גופו של העגלון" (1960), המתארים ביקור ארוך ומפורט בשירותים, שוייס חותם אותם ב"אני לוקח את מכסה העץ, אבל לפני שאני מניח אותו על פתח המושב, אני מביט למטה, אל הדלי המלא עד שפתו בעיסת הצואה הכהה ובניירות המרובבים בחום; פסולת המעיים, ככל שאני יכול לראות באפלת הארגז, אף גאתה וגלשה משפת הדלי…" זוהי הצואה הספרותית — גועשת, בלתי נשלטת, עודפת, גולשת מעבר לתחומים, משתלטת על המרחב, נענית לחוקיה בלבד. איכשהו, לא פעם השימוש...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות