החיפוש אחר הנקודה הצוננת

מה עושים כשהמכשירים שמשמשים אותנו לעבודתנו הם גם האויבים הכי גדולים שלה?

רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד

בשעה הראשונה של כתיבת מאמר זה, העוסק בפתרונות להסחת הדעת של האינטרנט, הספקתי לבדוק אם קיבלתי לייק בפייסבוק על פוסט כלשהו, נקלעתי לשיחה בטוויטר עם אורן נהרי בנושא מלחמת קרים דווקא, עברתי על סקרי הבחירות באוהיו ועניתי למעצבת אופנה ערבייה שרוצה שאלהק לה דוגמניות יהודיות.

לעולם העיתונות נכנסתי בסערה בתחילת שנות ה–90, בערך במלחמת המפרץ. הייתי אז עלם בן 14 וכתבתי בעיתון הנוער "ראש 1" ובמקומון "כל הנגב". עבדתי אז במחשב שולחני תואם IBM XT עם מסך ירקרק. הוא היה כלי עזר בלבד. כתבתי לתוכו בתוכנת תמר האיומה שאחר כך התחלפה בקיוטקסט המצוינת, פאר התעשייה הקיבוצית. ואז הגעתי עם הדיסקט למערכת, מתפלל שהדיסקט העדין לא יתקלקל. הסלב מספר 1 היה אז האופנובנק, ששדד בנקים כדי לסיים בנייה של וילה, והשמים של באר שבע רחשו חיפושיות חומייני. הייתי בתול. כשהתחיל הדיבור החזק על האינטרנט באמצע העשור ההוא, נחה עלי רוח הנבואה ופירסמתי כתבה שחזתה שהאינטרנט ייכשל. טענתי שהוא כמו טוסטר שבמקום לחמם את הצנים כל הזמן עסוק בלומר שהוא טוסטר. היום כולכם יודעים שצדקתי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ