הכותנה רכה, לבנה ועקובה מדם

כל כך הרבה סבל נטווה במהלך ההיסטוריה בסיפורה של הכותנה וכל כך מעט קול ניתן לעבדים ולפועלים ששילמו בחייהם על המאבקים הפוליטיים שסביבה. ספרה של אליזבת גסקל מספק הצצה למציאות המלוכלכת שלהם

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נועה מנהיים
נועה מנהיים

בערב חג המולד, 1863, קיבלו אזרחי העיר שהיתה ידועה כ"כותנפוליס", מכתב יוצא דופן. "אני מכיר ומתעב את הסבל שאותו חווים עובדי מנצ'סטר בעקבות המשבר הזה", כתב הנשיא אברהם לינקולן, כמה ימים לפני שפירסם את הצהרת האמנציפציה המורה על ביטול העבדות במדינות הדרום. בעיצומה של המלחמה האיומה ביותר בתולדותיה של הברית האמריקאית, הכתיר את עמידתם של הפועלים הבריטים כ"מקרה נשגב של גבורה נוצרית, שלא היה גדול ממנו באף עידן וארץ". סבלם, כמו גם זה של העבדים שביקש לינקולן לשחרר, היה ארוג לבלי הפרד בסיב רך ולבנבן, המקיף את זרעיו של צמח הכותנה, שאין כמותו לספוג את הדם הרב שנשפך בעטיו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ