ראיה חותכת |

סלינה מאייר היא קלינטון או טראמפ?

הצביעות הקומית של פרשני פוקס לעומת ההומור העבש מעט של סאטרדיי נייט לייב

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב
טל ניב

"האם אין לך שום תחושת הגינות, אדוני? האם בסופו של דבר לא נותרה בך כל הגינות?"

(הפרקליט הצבאי הראשי ג'וזף וולץ' לסנטור מקארתי, 9 ביוני 1954)

1

זהו פרס נובל, לא "כוכב נולד — שוודיה", הצחיק טים סטנלי ב–13 באוקטובר, עת נודע כי . אין פלא שדונלד טראמפ מצליח להיות , כתב. והוא צודק: טראמפ, שתוכנית המציאות שלו, "המתמחה", איפשרה את המועמדות העכשווית לנשיאות, הוא בינתיים הסימפטום הראוותני ביותר של התמוטטות האליטיזם — וגם התמוטטות אשליית האליטיזם. בנאומיו ההיסטריים־קומיים הוא שעון מקולקל המורה את השעה הנכונה פעמיים ביום. האוליגרכיה האמריקאית החליפה את המריטוקרטיה. אבל לא הוא הפתרון. הוא מדבר ללא ויסות, מגדף, מחקה פיזית את תנועות הגוף של הילרי, או "היא". מפריח סיסמאות, מדבר במונחים קונספירטיביים. ובכל זאת, אף על פי שהבחירות הוכרזו על ידי רוב הפרשנים המובילים כמונחות בכיסה של , מתעוררת המחשבה שמצביעים אינם מספרים לסוקרים למי באמת הם יצביעו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ