מה צריך עמוס עוז לעשות כדי להיות בוגד אמיתי

אם עמוס עוז רוצה לשאת את התואר בוגד בכבוד כדאי לו ללמוד מטלי פחימה, אריאל זילבר ומרדכי ואנונו. או לפחות להתקרב למירי רגב

נדב פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נדב פרץ

"קראו לי בוגד המון פעמים בחיי. אני חושב שאני בחברה נהדרת — המון אנשים שהקדימו את זמנם הואשמו בבגידה על ידי מתנגדיהם"

(עמוס עוז בראיון לבי־בי־סי, 14 בספטמבר)

לפני כמה שבועות עלה הסופר עמוס עוז על הפודיום עטור המיקרופונים, אותה במה השמורה לנכבדים ולמנהיגי תבל, והספיד את חברו הקרוב, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. הוא דיבר על חברותם ארוכת השנים וסיכם את דרכו, את אישיותו חסרת המנוח ואת האופטימיות של הנשיא לשעבר. מעל הקבר הפתוח הוא דיבר על ההכרח בחלוקת ארץ־ישראל. הוא דיבר שם בכובד ראש כסוף מכוסה בכיפה חילונית־יהודית ודמוקרטית בצבע בז'. בפיו מטאפורות פשוטות וגבריות מעולם הנדסת הבניין והאדריכלות. לחלק את הבית ולהיפרד. מעל הקבר של הנשיא התשיעי הוא הפך למבוגר האחראי, למייצג של ישראל השפויה וחפצת החיים, ועשה זאת לעיני כל העולם. עוז ראה עצמו תמיד כנושא התפקיד המסורתי השמור למה שמכונה בתרבות העברית מאז ספרות ההשכלה "הצופה לבית ישראל". האינטלקטואל החרד, הצופה קדימה וקובל על אובדן הדרך. הצופה לבית ישראל הוא היורש החילוני ונטול הסמכות האלוהית של הנביא המקראי. שכלו וההיגיון שלו מעניקים לו את סמכותו ויוקרתו. כשהוא מתחיל לדבר, משתרר הס גדול. עוז אהב את התפקיד הזה, את הממלכתיות הישראלית עם הבלורית המלאה, הבהירה וכחולת העיניים. מי אם לא הוא, בעצם? נביא מודרניסט, ציוני וזקן השבט.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ