הטרולית, האנדרואידית והמשחררת העשירה

כמו המארחים ב"ווסטוורלד", כולנו רוצים להשתחרר ולגלות את החירות, האושר והיצירתיות. אבל השחרור הזה לא יבוא מידיהם של המפונקים, שעתותיהם ובחירותיהם בידיהם

תהל פרוש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תהל פרוש

"ווסטוורלד" היא סדרה חדשה של HBO ואני צופה בה בחמדה. היא מתארת תאגיד שיוצר עולם חלופי של אנדרואידים, שנקראים "המארחים" וששולטת בו אנרכיה מוסרית. אל העולם החלופי מגיעים בני אדם עשירים מאוד שמחשבתם הושחתה ושריריהם קשים מתאוות, המשלמים לתאגיד הרבה מאוד כסף בעד הזכות לשכוח מכל המעצורים ולעשות כל מה שעולה ברוחם האינדיבידואלית. כלומר, רצח ואונס של אנדרואידים הם מחזות נפוצים ובית הבושת הוא אחד ממוקדי הסדרה. אחרי ההתעללות שמעבירים אותם בני האדם, האנדרואידים חוזרים אל התאגיד ושם מוחקים להם את הזיכרון הטראומטי ועושים להם ריסטארט. אלא שכמו ב"בלייד ראנר", "מטריקס", "אודיסיאה בחלל" ו"ד"ר פרנקנשטיין", יצירתה של מרי שלי, האם העתיקה של הז'אנר, המכונות המדוכאות מתחילות לפתח תודעה מעמדית, זעם ושיגעון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ