ראיה חותכת |

פוסט־מודרניזם מהמאה ה-17

ראיתי בלונדון ציור שיכול להרוג את מי שמביט בו

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב
טל ניב

1

כמה פעמים שלא אקרא כי קראווג'יו המציא את הפה הפעור בציור, עדיין כשאראה את הציור עצמו תאחז בי פליאה. ביום האחרון של 2016 חלפנו על פני כיכר טרפלגר והרחבה המלוכלכת שבה עומדים הפסלים האנושיים הבלתי נסבלים, וירדנו לקומה מינוס 2 בבניין החדש של הנשיונל גלרי, אל התערוכה הנכבדת, העשירה, המוארת בדרמטיות אפלולית, "מעבר לקראווג'יו". למטה, בחדר הראשון מתוך כמה, אני רואה את הציור "נער ננשך על ידי לטאה" מ–1594. הפה פתוח מעט. הלשון הקטנה נמצאת, ולצדו ציור מאת משרתו־מאהבו של קראווג'יו, שכך גם קראו לו, "נער וכלי נגינה". ואני חושבת, "כמו יחזקאל יחזקאל", שהיה שמו של השכן שגר מעלינו פעם, ובכפילות שמו אני מצחיקה את בתי בכל פעם מחדש. ציור מ–1589. אנחנו בלונדון, חיות במלון נדיב ונהדר בגדה הדרומית, בבעלות ישראלי. חדר מלון גדול ומפואר ומואר ונקי ורך, חצי־חצי עם אחותי ואחייני. ומשום שהוא נפלא כל כך אני מצליחה להתמודד עם ההכרה ששוב נסעתי ללונדון כדי לפגוש אנשים שאינם קרובים אלינו באמת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ