שיר ראובן
שיר ראובן
שיר ראובן
שיר ראובן

לפני עשר שנים התגייסתי, אחרי כמה חודשים שבהם אני וחבר ניסינו ללכת לאיבוד בראשון. היתה לנו אמונה נאיבית שכל עיר מקיימת חיים סודיים ועכשיו, כשהיו לנו זמן ורישיון נהיגה, יכולנו למצוא אותם. אחרי שבוע גילינו שלראשון אין סודות. הסממן הבולט ביותר של עיר לינה הוא היעדר חיי לילה. אנשים קונים פה דירה כדי לישון, לא להרגיש שהם מחמיצים משהו. הלילה התחלק בין שני המקומות היחידים שהיו פתוחים 24 שעות: ארומה ונאפיס. בארומה ישבה מאפיה של לסביות עם ג'יפים כך שלא נכנסנו לשם אף פעם. הייתי בארון ופחדתי שהן יראו מעבר לתחפושת הסטרייטית שלבשתי (קליפס כתום לשיער) ויחשפו אותי. ישבנו בנאפיס כל לילה. החלטנו לנסות כל מנה בתפריט שנראה כמו בוק בת מצווה של בצקים וגבינה צהובה. כדי לגרום לאוכל הבינוני להיראות טוב יותר הם הדפיסו פלייסמטים בינוניים אפילו יותר: עמוד שכתוב עליו "נאפיסטיקה" עם אפיון נומרולוגי קצר על כל מספר. מספר שש, שואפים להרמוניה. מספר אחת, מנהיגים. מספר ארבע, אוהבים מסגרות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ