האיש שלנו בפריז

דברים שהצרפתים אוהבים לשכוח

ביקור בבונקר הסודי בפריז שבו שמור אוסף האמנות המודרנית, וסיפורם של זוג הורים שירדו מהרכבת והשאירו שם תינוק, מעוררים מחשבות על שיכחה וזיכרון בתרבות הצרפתית

דב אלפון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דב אלפון

1

זו כיכר גדולה, מערבית לפריז. חתמתי על התחייבות לא לחשוף את הכתובת המדויקת, והתבקשתי לבטל את שירותי המיקום בטלפון לפני שאני מגיע. ההנחיה היא להגיע למס׳ 73, אבל מתברר שאין בניין כזה: המיספור עובר ישר מהמטה של חברת היי־טק גדולה במס׳ 71 לבניין מגורים במס׳ 75. יש לי חיבה לכתובות פיקטיביות: מס׳ 221 ברחוב בייקר של שרלוק הולמס; מס׳ 7 ברחוב סביל ראו של פיליאס פוג; 124 דרך בלוסטון של גיבורי ״חמדת״; 11 רחוב סימון־קריבלייה של ספרי ז׳ורז׳ פרק; וכמובן רציף ¾9 בתחנת קינג'ס קרוס. יש לי חיבה לכל אלה והרבה יותר, אבל עכשיו קור כלבים ויורד גשם. במרכז הכיכר יש מבנה ארעי עם גגון, ואני רץ אליו כדי להסתתר מהגשם ולצלצל למארגני הסיור. אני לא מספיק לשלוף את הטלפון כאשר הקיר מולי מחליק הצדה, חושף שער אלקטרוני ועליו מתנוסס המספר 73. ארבע קומות למטה, בבונקר ממוגן עצום־ממדים, שמורים כמאה אלף ציורים, פסלים, מוצגים וצילומים, המהווים את ״גנזך המרכז הלאומי לאמנויות פלסטיות״, הלא הוא אוסף האמנות המודרנית של הרפובליקה הצרפתית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ