ראיה חותכת

העדינות כמעט נעלמה מהעולם

מחשבות סביב הפער בין התמימות הילדית של השחקנית דפני קין לבין הדמות האלימה שהיא מגלמת בסרט "לוגאן"

טל ניב
טל ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

"אני תמיד יודע מה הוא, אני פשוט לא תמיד מזהה אותו" (פרופ' איקס על וולברין, מתוך הסרט "לוגאן", 2017)

1

דפני קין, הילדה השחקנית (נולדה ב–2005), מביטה בעיניים נבונות סביבה. מצחה רחב מאוד, גבותיה מקושתות כשל אביה הבריטי, השחקן האלמוני יחסית וויל קיני, ועיניה כהות ונוקבות כשל אמה, השחקנית הספרדייה מריה פרננדז אצ'ה. היא כוכבת נולדת. ממש. הדמות הראשית השלישית בסרט הטוב מאוד לסוגו רווי הגוויות "לוגאן". אף שהסרט שובר קופות הרי שבמרכזו פועם לב והתחבולה האמנותית המופגנת שלו היא ציטוט של המערבון הידוע "שיין" מ–1953. ציטוט ממש, שקורה בעת שהדמויות צופות יחד בסרט בטלוויזיה בחדר מלון שבו הן מסתתרות וגם כשאחת מהן נושאת בריסון נוגע ללב מונולוג שלם מתוכו. כמו אצל טרנטינו, הרפרור ליצירות הקולנוע האמריקאיות הקלאסיות פועל כהתמקמות על רצף של איכות. גם הילדה, דפני קין, בלבושה העל־מגדרי ובהבעתה האסופה והמרוכזת, מתמקמת על ציר של ייצוג ילדות בקולנוע, כבעלות כוחות־על או גיבורות פעולה. היא מתמקמת כך, ולא על ציר המיניות של הבוגרים המביטים, כמו ברוק שילדס שצולמה ל"ילדה יפה" של לואי מאל, כשהיתה בת 11, בתפקיד בתה של זונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ