האיש שלנו בפריז |

איך נעלמה משפחה שלמה מביתה בצרפת

בכל פעם שמגיע האביב צצה בצרפת איזו תעלומת פשע. איש לא התפלא, אפוא, כאשר בחודש שעבר נעלמה משפחה שלמה מביתה כאילו בלעה אותה האדמה

דב אלפון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דב אלפון

1

אביב הגיע, פסחא בא. מכל הסימנים המובהקים של אביב בפריז — מעילים בעלי צבעוניות עזה ברחובות, טארט משמש־פיסטוק בבולנז'רי, גשמים פתאומיים וקצרצרים בבקרים ושובה של ההתחבטות השנתית אם לקנות ביצי שוקולד של פייר הרמה, של אלן דוקאס או של פטריק רוז'ה — הסימן המובהק ביותר הוא זינוקה לכותרות הראשיות של פרשה פלילית לא מפוענחת, כזו שתרתק את כל צרפת ותימשך לפחות עד חופשת הקיץ. פייר בורדייה ורולאן בארת הם רק שניים מהתיאורטיקאים שחקרו את האובססיה הצרפתית לפרשות פליליות מרכזיות, ומסקנתם דומה להפליא — העיתוי קשור בדרך כלל ברצון של המערכת הפוליטית להפנות ממנה את תשומת הלב הציבורית. כך למשל באביב 2002, כאשר תקיפתו המסתורית וככל הנראה המדומיינת של פנסיונר בביתו חיזקה את הטענות של ז'אן־מארי לה־פן נגד המדיניות של ראש הממשלה היוצא ליונל ז'וספן. צרפתים מבוגרים יכולים לזכור אירועים רחוקים לפי הפרשה הפלילית שהעסיקה אותם באותה השנה, ואשר משאירה בזיכרון הלאומי צילום משטרתי, שמות של קורבנות וחשודים, ולרוב גם משפט מפתח שנכנס לשפה והופך למטאפורה קבועה: "עומר הרג אותי", "ההיעלמות של גרגורי הקטן" או "מה הכיל סירופ הז'וזאפין" הם משפטים שהציתו את הדמיון הצרפתי במשך אביב שלם, ולרוב הרבה יותר מזה. לכן איש לא התפלא יתר על המידה כאשר נעלמה בחודש שעבר משפחה שלמה מביתה בברטאני. לרשימת הביטויים הארוכה יתווסף עכשיו כנראה "האוצר של משפחת טרואדק".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ