כך הוכתרתי לאוטו־אנטישמית

לא מפתיע שאראל סג"ל השווה אותי לצעיר מעורער בנפשו, או ליהודי מומר שהתאבד. השאלה המהותית יותר היא מיהו העצמי הקולקטיבי שמפנה את השנאה הזאת כלפי עצמו

קרולינה לנדסמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרולינה לנדסמן

אראל סג"ל לא הופתע כלל וכלל כששמע שמאחורי האיומים על המרכזים היהודיים בארצות הברית עומד צעיר מאשקלון. אמנם נראה שמדובר באדם לוקה בנפשו, אבל לא זוטא שכזו תמנע מסג"ל להשוות בינו לביני במאמר שפירסם באתר וואלה ("כשהשמאל שונא את עצמו ואת יהדותו כולנו נדפקים", 30.3).

הטענה הרי מקדשת את הדוגמאות, וסג"ל היה חייב מקרה אקטואלי שיוכל להמחיש באמצעותו את סכנת האוטו־אנטישמיות המשתוללת בישראל. "הוא לא היהודי הראשון שפוגע בבני עמו", קרץ לקוראיו והתכוון, כמובן, שהוא גם לא האחרון: "קרולינה לנדסמן, למשל, עשתה את זה ב'הארץ' עם טור אוטו־אנטישמי מפואר". סג"ל היה חייב להמחיש לקוראיו מה מסוכן ב"דגנרטית" כמוני. וכמה זמן אפשר לחכות עד שאיזה שמאלני ירצח ראש ממשלה, או יכה פעילי ימין, או יתקוף שוטרים. באין ציפור שיר בשמאל, גם משוגע מאשקלון ייחשב זמיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ