כיצד עולה בידה של כנופיה קטנה לכפות את מלחמתה על הרוב ולגרום לו לשרת את שאיפותיה?

האם נוכל אי פעם להתנער מתאוות המלחמה, או שמא בכולנו מקנן צורך בלתי־נשלט לשנוא ולהשמיד? חליפת המכתבים בין איינשטיין לפרויד מנסה להשיב על כך, ומספקת קריאה מפעימה ומצערת בה בעת

ערן רולניק
ערן רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ערן רולניק
ערן רולניק

"ניסיון חיי לימד אותי שדווקא אלה המכונים 'האינטליגנציה' נוטים להיענות להסתות קולקטיביות הרות אסון, משום שהאינטלקטואל לא מתהווה באופן בלתי אמצעי מתוך התנסות כי אם על הדרך הקלה, באמצעות המילה הכתובה"

באוקטובר 1924 היה זיגמונד פרויד למדען הראשון שדיוקנו עיטר את שער מגזין "טיים". אלברט איינשטיין יזכה לכבוד דומה חמש שנים מאוחר יותר. לא מוגזם לשער שפנטזיה קיבוצית לא־מודעת, על פוטנציאל משחרר הגלום בחיבור בין שני גדולי הרוח היהודים, היא שהבטיחה ששני האישים הללו יפתחו בדיאלוג ו"ישמרו על קשר" בין אם ימצאו שפה משותפת ובין אם לאו. גם לפירוש האוניברסלי שהעניקו לזהותם כ"יהודים בלי אלוהים" היה חלק במעמד הציבורי המיוחד שלהם כגיבורי־על תרבותיים, המייצגים בעת ובעונה אחת ערכים מדעיים אובייקטיביים, וערכים הומניסטיים חוצי גבולות פוליטיים ואידיאולוגיים מקובלים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ