האיש שלנו בפריז |

מבריז'יט עד בריז'יט

מאז פסטיבל קאן של 1953 היתה לצרפת רק בריז'יט אחת, אבל ביום ראשון בערב היא איבדה את הבכורה

דב אלפון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דב אלפון

1

התור למסיבת הניצחון של עמנואל מקרון משתרך לאורך 800 מטרים, סביב החלק ההיסטורי של ארמון הלובר בואך כיכר הקונקורד. הוא מתחיל כבר בגני הטיולרי, מול אנג'לינה, ואחדים מאיתנו אכן מרגישים צורך בשוקו חם: יורד גשם, הרוח נבזית וערוצי הטלוויזיה בעולם כולו דורשים חומר, לא חשוב מה, על הסנסציה המתקרבת. מיומנים בכגון אלה, העיתונאים הזרים מתחילים לראיין זה את זה. השעה שש בערב. בחלוף ארבע שעות, נשיא הרפובליקה הנבחר צועד סביב הפירמידה השקופה של הלובר לצלילי "האודה לשמחה" לשאת נאום אופטימי וחייכני יותר מנאומו הרשמי לאומה קודם לכן. 15 אלף המוזמנים, רובם מתנדבים ופעילים של הקמפיין, מריעים לאיש שלמענו הם עמלו חודשים. ואז, כאיש אחד, הם צועקים את סיסמת הקרב האמיתית: "ברי־ז'יט, ברי־ז'יט, בריז'יט".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ