בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החידה של פריץ הבר, פושע המלחמה שבלעדיו היינו מתים מרעב

הוא היה מפתח נשק כימי, מושיע האנושות, מחפש זהב וחתן פרס נובל. אך מעל הכל פריץ הבר היה פטריוט גרמני, שחשב שיוכל לשלוט בהיסטוריה וגילה שיהדותו רודפת אותו למרחקים

60תגובות
איור: מיכל בוננו

בשעות הערב של 29 בינואר 1934 חזר אדם שחוח־קומה לבית המלון שלו בבזל, לקח את המפתח ועלה לחדרו בצעדים כבדים. הוא נזכר בדברים שאמר לד''ר חיים ויצמן רק שעה קלה קודם לכן. בושה שרפה את פניו. כן, כאחרון המובטלים, הוא נפגש עם ויצמן וביקש ממנו עבודה. ויצמן הבטיח לו לנהל את מכון זיו ברחובות, אותו מכון שבעתיד ייקרא מכון ויצמן. אבל זה היה משהו קטן, מזרחי, הזוי־משהו. בספרו "מסה ומעש" יביא ויצמן את הדברים שאמר לו האיש בסוף הפגישה: "ד'"ר ויצמן, אני הגבר הייתי אחד האנשים אדירֵי הכוח בגרמניה. הייתי יותר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו