תגובה לעירית לינור |

הבוז כלפי יהדות התפוצות אינו סימן לעוצמה, אלא להפך

יהודי התפוצות זקוקים לישראל ומכירים בכך באופן ברור — והטענות של עירית לינור כלפיהם רצופות התנשאות ובורות. מי שרוצה לחגוג את ניצחון הציונות צריך לאחוז בנדיבות של מנצחים

גלעד קריב
גלעד קריב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גלעד קריב
גלעד קריב

ימים ספורים לפני יום העצמאות בחרה עירית לינור להקדיש מאמר — שבו תיארה את התרגשותה מטקס הדלקת המשואות — לביקורת מושחזת על ההחלטה להפקיד את אחת מן המשואות בידי נציגי התפוצות.

כצופה נלהב של הטקס, מצאתי בו הפעם עניינים מטרידים הרבה יותר — העיקרי שבהם היה השחיקה באופיו הממלכתי, והפיכתו לזירה מביכה נוספת של רדיפת הון פוליטי. עם זאת, דבריה של לינור ("אותי זה לא מדליק בכלל", מוסף "הארץ", 28.4) ראויים לקריאה מעמיקה ולתגובה, מפני שיש בהם גרסת כיסוי מאתגרת לרעיון שלילת הגולה. ויותר משיש בגרסה הזאת כדי ללמד על עמדותיה המזלזלות של הכותבת כלפי החיים היהודיים בתפוצות, יש בה כדי ללמד על חזונה לחברה הישראלית: מסתגרת, אתנוצנטרית ובזה לגיוון ולריבוי פנים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ