50 ל-67' |

מדוע באמת סופחה מזרח ירושלים: בחזרה להחלטה הדרמטית ששינתה את פני המזרח התיכון

ביוני 1967 היה עוזי בנזימן כתב "הארץ" בירושלים וסיקר את איחוד העיר. 50 שנה אחרי הוא חוזר לניצני המרי נגד הכיבוש ולשיחה עם אלוף הפיקוד, שהבטיח, "פה לא תהיה התנגדות מזוינת"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

לשכתו של שר הפנים, משה חיים שפירא, היתה צפופה עד כדי מחנק. פקידים, אנשי ציבור ופוליטיקאים גדשו את החדר והציפו אותו ברחש נרגש. טדי קולק היה בין היחידים ששמרו על קור רוח. כאשר קרא שפירא בקול רועד את ההכרזה הסתמית, המחילה על שטח השיפוט של ירושלים (מבלי לנקוב בשמה המפורש) את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה, מילאה המיית בכי את הלשכה. הנאספים חשו והאמינו שהם שותפים לרגע היסטורי הקובע לנצח את אחיזתה של מדינת ישראל במזרח ירושלים. זה היה ב–28 ביוני 1967 — שלושה שבועות לאחר השתלטות צה"ל על העיר העתיקה וסביבתה, ולאחר החלטת הממשלה לספח את השטח הנכבש למדינת ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ