תחת השמש

רק גורם אחד תקוע לטראמפ בדרכו לפנטזיה האוריינטלית: הציונות

מתקופת נפוליאון ועד ימינו, המזרח התיכון משמש זירה נוחה למימוש שיגעון הגדלות של שליטים פטריארכליים מהמערב. זה ריקוד ארוך ומסורתי, ולנו שמור בו רק תפקיד קטן

עפרי אילני
עפרי אילני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עפרי אילני
עפרי אילני

כיצד חווה דונלד טראמפ את ביקורו הראוותני במזרח התיכון? יש להניח שהוא הרגיש כמו במחזמר ארוך בלאס וגאס המשלב בין אלאדין ומנורת הקסמים ו"עשרת הדיברות". בהתחלה — חרבות, גלאביות, שפמים, גמלים, נפט ומלכים; אחר כך — יהודים עקשנים, כנסיות קדושות, אבנים עתיקות. ובאמצע — הרבה חנופה.

לפני כמעט 220 שנה נחת נפוליאון במצרים, מלווה בצבא של כ–35 אלף חיילים. כמו טראמפ היום, גם הוא ביקש להיחלץ ממצוקות פוליטיות שאליהן נקלע במולדת — ואין דרך טובה יותר להבקיע מבוי סתום פוליטי מאיזה מסע ראוותני למזרח. "במצרים מצאתי את עצמי חופשי מטרדותיה של ציוויליזציה לא נוחה", הוא כתב בזיכרונותיו. "חלמתי על כל הדברים, וראיתי בעיני רוחי את האמצעים להגשים אותם. אצור דת! ראיתי את עצמי רכוב על גב פיל, צועד אל עבר אסיה, על ראשי טורבן ובידי קוראן חדש שהייתי מחבר לטעמי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ