האיש שלנו בפריז

אהבה ובגידה: 50 שנה לקץ הרומן בין ישראל לצרפת

הרומן בין ישראל לצרפת היה כל כך יצרי וחסר היגיון, עד שהיה ברור שהוא יסתיים ברגשות תסכול, זעם ונקמנות. 50 שנה לפרידה

דב אלפון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דב אלפון

1

השבוע אפשר היה לציין גם את יובל ה–50 לקץ הרומן הגדול בין צרפת לישראל, סיפורה של אהבה נכזבת כמו שרק צרפתים יכלו ליצור — חסרת כל היגיון מתחילתה, שוברת מוסכמות, יצרית וחסרת גבולות, ומסתיימת בהודעה חד־צדדית ופתאומית, המשאירה אחריה רגשות זעם, תסכול ונקמנות שיימשכו זמן רב יותר מהרומן עצמו.

צה״ל פעל בהתאם להנחיות צרפתיות במלחמת סיני, ובאותה השנה משה דיין קיבל בצרפת יותר שערי מגזינים מאשר בריז'יט בארדו. עוד קודם לכן העיתונות העברית דיווחה על הנעשה בצרפת בפירוט גדול יותר מאשר על הנעשה בישראל עצמה. מדהים לראות בעיתונות העברית ערב הכ"ט בנובמבר שהחלטת החלוקה לא תופסת את כל רוחב העמוד, כדי להעניק שטח מכובד לידיעה על שביתה כללית במטרו הפריזאי. תלמידי ישראל שיננו את הקשר הברור בין ארצם לרפובליקה מעבר לים, שנפתח עם גרסה מדומיינת לחלוטין של תגובת הרצל למשפט דרייפוס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ