האיש שלנו בפריז |

הנורמות הלא נורמליות של פריז

כמעט לכל דבר בפריז יש נורמות רגולטריות, אפילו לכתובת על תיבת הדואר הפרטית. אז מה הפלא שנזפו בנו בישיבת הוועד

דב אלפון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דב אלפון

1

במבט ראשון, ישיבת ועד הבית כאן יכלה להיראות כפי שהיתה נראית בישראל, לו גם בישראל היא היתה נפתחת בשאלה "לבן, אדום או רוזה? נדמה לי שיש לנו גם פאסטיס". זוג הגמלאים, המארחים את הישיבה בדירתם הקטנה, מנהלים ביד רמה זה 20 שנה את השכנים בארבעת הבניינים המקיפים את החצר המשותפת עם תיבות הדואר, שתיכף נדון בהן. אבל קודם כל, יש את עניין הדלת. "קיבלנו מכתב מעיריית פריז שלפיו עלינו לצבוע מחדש את הדלת, בגלל סימנים של מכות וחריטה שפוגעים באסתטיקה של הרחוב", פותח מיסייה שארם, ששמו רומז לשווא לאיזה חן. "הצבע של הדלת, כידוע לכם, הוא כחול טורקיז עז, שמכונה 'כחול לונדון', וקשה למצוא אותו היום. זה יעלה 200 יורו. מי בעד?"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ