ראיה חותכת |

מחשבות מלוכלכות

התצלומים של אלירן דהן בודקים את טיב הקשר בין מיניות לבין לכלוך וזוהמה

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב
טל ניב

1

האשה־נערה שעולה בחדר המדרגות בתצלום המעובד דיגיטלית של אלירן דהן הזכירה לי מיד את הנערה הצ'כית שיורדת במדרגות בצילום של ג'ף וול "אוֹדְרָאדֶק", שמופיע בסיפורו של קפקא "דאגתו של אבי המשפחה". וול פיסל בעצמו את האוֹדְרָאדֶק, שנראה בתצלום שביים ב–1994, כשהוא מונח אורב מתחת לגרם המדרגות. אודראדק מתואר בסיפור כסליל החוטים בצורת כוכב שיכול לעמוד על שתי רגלי כפיס. הוא נמצא תקופות ארוכות בחדר המדרגות, או בעליית הגג או בחדר הכניסה (אבל לא בחדר השינה או בסלון) ומסוגל לענות על השאלה איך קוראים לו. האודראדק מדבר אבל הוא לא אנושי, הוא גם חי וגם על־חי, וכנראה לא מזיק, כפי שאומר אבי המשפחה, ובכל זאת "המחשבה שאולי עוד יאריך ימים אחרי, כמעט מכאיבה לי" (תרגום א. המרמן, עם עובד, 1999). התצלום של וול הוא מלאכת מחשבת, כל פרט חשוב ומחושב. הנערה היורדת במדרגות שלמה ולבושה ושקועה בירידתה, האודראדק נמצא, ולא מדבר כנראה. כרגע. אבל המכנה המשותף, שעליו חשבתי כשראיתי את התצלום של דהן, היה הלכלוך. מרצפות השומשום בגודל עשרים על עשרים, המעקה המגולף, ואפילו הכיור שנמצא בשטח הציבורי, כולם גם יחד נדמו לי כחדר מדרגות בתל אביב. את התצלום של דהן ראיתי מוצג בבטן אוניית בניין עלית הישן, בתערוכת הבוגרים של שנקר, שטלי תמיר וגל וינשטיין אצרו בתנופה אלגנטית. השיטו קדימה. סוליות כפות רגליה המרובבות של הנערה וקרסוליה הדקים הם מטונימיים, חלקים שמספרים שהיא שלמה. כל העבודות של דהן הן התבוננות בחלק, שמכיל את השלם מבחינתו. או שבעצם הם החלק שהוא מסוגל לסבול כרגע, לשאת. אני מסתכלת בלכלוך, בזוהמה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ