לואיז בורז'ואה לא משחקת בבובות

1

בתוך תא הווידוי החשוך הזעיר, על הכרית המונחת על כיסא עץ נמוך, כתוב: "ז'טם". אני אוהב־ת אותך. אני מסתכלת פנימה, מכניסה את הראש ומתה מפחד. נופל לי הלב. אני חושבת על ילדה שאבא שלה שוכב איתה. אהבת המענה היא יסוד העינוי. בגלריה התחתונה של מוזיאון תל אביב, בכלובי הברזל, אני רואה ארבעה כיסאות מופנים זה אל זה, ועליהם מונחים שלושה כדורי זכוכית ירוקים ואחד כחול קטן. על דף שבסורג עומדת מראה עגולה, מאלה שמתגלחים מולן. בכלוב אחר אני רואה את הסצנה שחוזרת שוב ושוב אצל לואיז בורז'ואה, בבובות בד תפורות ממולאות, בגופי ברזל ופלסטיק, באובייקטים פיסוליים — כפות רגליים מפושקות ומעליהן כפות רגלי פלדה. יחסי המין.