ראיה חותכת |

לואיז בורז'ואה לא משחקת בבובות

התערוכה מעבודותיה של לואיז בורז'ואה במוזיאון תל אביב היא הזמנה לעולם מסויט, מחניק ודחוס. ובכל זאת היא נפלאה

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב
טל ניב

1

בתוך תא הווידוי החשוך הזעיר, על הכרית המונחת על כיסא עץ נמוך, כתוב: "ז'טם". אני אוהב־ת אותך. אני מסתכלת פנימה, מכניסה את הראש ומתה מפחד. נופל לי הלב. אני חושבת על ילדה שאבא שלה שוכב איתה. אהבת המענה היא יסוד העינוי. בגלריה התחתונה של מוזיאון תל אביב, בכלובי הברזל, אני רואה ארבעה כיסאות מופנים זה אל זה, ועליהם מונחים שלושה כדורי זכוכית ירוקים ואחד כחול קטן. על דף שבסורג עומדת מראה עגולה, מאלה שמתגלחים מולן. בכלוב אחר אני רואה את הסצנה שחוזרת שוב ושוב אצל לואיז בורז'ואה, בבובות בד תפורות ממולאות, בגופי ברזל ופלסטיק, באובייקטים פיסוליים — כפות רגליים מפושקות ומעליהן כפות רגלי פלדה. יחסי המין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ