יום הכיפורים שלי

האפשרויות שלי ביום כיפור: לרכוב על אופניים ולהרגיש אשמה, או למצוא את עצמי בבית כנסת בוכרי עם נשים צרפתיות

שיר ראובן
שיר ראובן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שיר ראובן
שיר ראובן

שמרתי כיפור השנה אחרי שנתיים שלא. לא לצום זה הרגל שצריך לרכוש בגיל צעיר, אחרת הוא תמיד יישב עליך בצורה לא אמינה, כמו לעשן או לרקוד במסיבות. אני צמה מגיל 12, חוץ משנה אחת בגיל 16, שאז נסעתי לים עם חברים מעיר אחרת על האופניים של בת דודה שלי (שלי נגנבו על ידי פועלי בניין כמה שנים לפני, וגם ככה בראשון הכל נראה אותו דבר אז לא היה טעם לקנות חדשים כדי לנסוע ממקום למקום). הסתננתי לחבורה הזאת כדי שבסופו של דבר תצטמצם לשורה אחת שקיוויתי שתשב עלי כמו ז'קט חדש: יש לי חברים מעיר אחרת, רואים סרטים בלי תרגום, לפחות שניים מהם יודעים לנגן, לא באיזה גיטרה מסריחה, סקסופון, טוּבה, אנשים רציניים. רכבנו לחוף של ראשון. כשפידלתי איתם משם בחזרה נכנסנו למארב של נערים שיכורים שנתנו להם אגרופים וגנבו לשניים מהם את הארנקים. היו בשניהם רק 90 שקלים, נקמה מתוקה במי שעשו מהלך דרמטי כל כך כדי להשיג אותם. שנה אחרי חזרתי לצום. לא היתה ברירה. אמונה היא קולוניה של אהבה ולכן היא כפופה לחוקים שלה, למשל היכולת המעצבנת להידבק אלייך גם אם את לא מעוניינת בה. גם אם היא מונעת ממך לעשות דברים שאת רוצה לעשות, למשל להתרחק או לאכול טוסט בולגרית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ