האיש שלנו בפריז |

האובססיה של הצרפתים עם השמות הפרטיים

בחירת שם פרטי לילד צרפתי יכולה לעורר מאבקים פוליטיים, מאבקים לשוניים ואפילו התערבות של היחידה למלחמה בטרור

דב אלפון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דב אלפון

1

זה מאבק על קוצו של יו"ד, או לפחות גרסתו הצרפתית. המועצה הנבחרת של מחוז ברטנייה העבירה השבוע החלטה המאשרת את השימוש ברחבי המחוז באות ñ , המכונה בצרפתית "טילד". טילד הוא סימן דפוס שאינו קיים בשפה הצרפתית: הוא קיים בספרדית, בפורטוגזית, בשפות רבות. הוא קיים, וזה לב העניין, גם בשפה הברטונית.

2

כמו כל סיפור על ברטנייה (כיאה לפולמוס על שפה, אין מוסכמה על כתיבת שמו של המחוז הזה בעברית, הנע בין "ברטאני" בתרגומים הישנים ל"ברטאן" בוויקיפדיה העברית) הוא מתחיל בקרפ ממולא ממרח נוטלה. זוג הורים מהעיר קמפר, בעלי מסעדה ידועה בקרפים שלה, החליטו כבר בתחילת ההריון שאם תיוולד להם בת, הם יקראו לה נוטלה. אבל אם זה יהיה בן, הם ירצו לקרוא לו Fañch ("פאנש"), השם הברטוני העתיק ל"פרנסואה", המזוהה עם בלוג פופולרי לביקורת על קרפים. כאשר הופיע הרך הנולד, ב–14 במאי, הלך האב המאושר, ז'אן־כריסטוף ברנאר, לרשום את בנו בלשכת משרד הפנים בעיר. נציג הרפובליקה הצרפתית סירב לרשום את הילד, בטענה שהשימוש באות טילד נוגד את עקרון האחידות הלינגוויסטית הצרפתית. משדחה האב את הצעתו לקרוא לילד "פרנסואה", נתן לו הפקיד התראה למצוא חלופה בתוך שלושה ימים. אחרי המועד הזה, הרפובליקה היא שתבחר לתינוק שם על פי ראות עיניה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ