האיש שהצליח להפוך מכתב זניח להצהרה ששינתה את ההיסטוריה
לולא התעקשותו, ספק אם היינו זוכרים כיום את הרצל, ובוודאי שלא את בן־גוריון. במלאת מאה שנים להצהרת בלפור, ראוי לזכור את המעשה המדיני הגדול של חיים וייצמן, המאפשר הגדול של הפרויקט הציוני
מוטי גולנייהודה ריינהרץ
מוטי גולנייהודה ריינהרץ
לפני שנים ספורות הכין מוסד ישראלי מכובד סדרת הרצאות על מנהיגים ציונים. שמות רבים "הוזמנו" לסדרה זו, בהם ידועים יותר וידועים פחות. מובן שהיו שם הרצל, בן־גוריון וז'בוטינסקי. חיים וייצמן לא נמנה עמם. הערנו. סליחה, שכחנו, אמרו, והוסיפו אותו לרשימה.
וייצמן צרוב, אם בכלל, בזיכרון היהודי, בוודאי בזה הציוני והישראלי, הודות לימיו הקצרים כנשיא מדינת ישראל (1949–1952). בדרך כלל מציינים את חוסר האונים הפוליטי שלו באותם ימים. המקפידים יוסיפו: זה שקיבל את המשרה אחרי שאיינשטיין סירב לה.