פרידה מרות בונדי, העיתונאית שעשתה הכל בלי טרראם

(מעין ממואר)

דורון רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורון רוזנבלום

את רות בונדי — העיתונאית, המתרגמת והסופרת, שנפטרה לפני שבוע בגיל 94 — הכרתי בשלושה המשכים, במעגלים מצטמצמים והולכים.

בראשון — כקורא וכמאזין בילדותי — מול הרדיו הגדול, בהופעותיה בתוכנית הסאטירה "שלושה בסירה אחת", ובכתיבתה ב"דבר השבוע", המוסף שהגיע לביתנו החיפאי מגולגל, מדיף ריח של צילום, כיוון שהודפס במין טכניקה הקרויה "דפוס שקע", והביא "עולם ומלואו" (כשם אחד המדורים): מיכאל אוהד על תיאטרון בתל אביב הזוהרת (שרגא פרידמן! זהרירה חריפאי!) ופסטיבלים בעולם; נחום פונדק, איש העולם, על אפריקה המתעוררת; זאב רב־נוף על קולנוע; ביוגרפיה על המינגוויי שפורסמה בהמשכים; ונסים אלוני שכתב על נחל אלכסנדר המצטמק (בוריס כרמי צילם אותו עומד במפושק משני עבריו).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ