בסך הכל שעתיים הפרש

לעבור לארץ חדשה זה לייצר מקום חדש, שהוא לא פה ולא שם, אבל גם כל הזמן פה וכל הזמן שם. קוראים לו מרחב הבינתיים

אלעד בר־נוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד בר־נוי

1

כשהייתי קטן הייתי נתקף געגועים הביתה לעתים קרובות. המחשבה לעזוב את הבית לזמן ממושך היתה מכאיבה לי. לילה אחד או שניים זה בסדר, אבל יותר מזה היה קשה לי. באנגלית קוראים לזה Homesick. אני חושב שהביטוי הזה הוא מדויק, כי במסגרת הצפות הגעגועים האלה הייתי נתקף בחולי של ממש. פעם אחת במחנה של בני עקיבא התייבשתי ואז התברר שיש לי אבעבועות רוח (!). חזרתי הביתה. פעם אחרת באיזה טיול חטפתי כאב בטן נורא והתחלתי להקיא, עד ששוב התייבשתי ושוב, כן, חזרתי הביתה. ככל שעבר הזמן מיעטתי לצאת לטיולים ארוכים, כל פעם בגלל תירוץ אחר. הגעגועים הביתה היו קשים מדי.

תגובות