טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולם אוהבים ילדים חולי סרטן, וזו הבעיה

דברים שלמדתי במחלקה האונקולוגית

68תגובות
הפעלות לילדים בבתי חולים צילום אילוסטרציה
מוטי מילרוד

תמיד שנאתי את היחס לילדים חולי סרטן. עוצמת החיבוק — החברתי הרחב, הסוחף, חסר הסייגים — לו זכתה הקבוצה הזאת, שאין חולק כי היא אכן משתייכת לחלושות ומכמירות הלב שבאוכלוסייה — תמיד הצליחה לעורר אצלי, יותר מכל, תרעומת. כמי שמייצגת לרוב מטרות חברתיות שנתפסות לעתים קרובות כחסרות לגיטימציה, הקנאה שעוררה בי ההתגייסות חסרת המעצורים למען ילדים אלו היתה מוחלטת. ילדים קירחים והצלת דולפינים הן שתי המטרות האולטימטיביות והצחות, הנתונות במרכזה של הסכמה חובקת גבולות. המכנה המשותף הנמוך ביותר. ואז איתרע מזלי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#