שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הגיע הזמן להתנגד למקרתיזם של MeToo#

להפצה אנונימית של האשמות חמורות לגבי חיי המין של אנשים, כאמצעי להריסת הקריירה שלהם ופרנסתם, יש שם ברור: מקרתיזם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנדרו סאליבן, ניו יורק מגזין

לפני כחודש ניסינו, חבר ואני, לחשוב מתי בדיוק תגיע תגובת הנגד לפאניקה המוסרית של MeToo# שהתקרבה אז לשיאה. ניחשנו שזה יקרה באמצע ינואר — והנה אנו.

זה לא שראינו את הנולד, פשוט שמנו לב לדינמיקות מסוימות. החשיפות הראשונות סביב רוג'ר איילס, ביל אוריילי והארווי ויינשטיין — פרי עמלם של עיתונאים חרוצים וקפדנים ונשים חכמות ונחושות — הלכו והתרחבו במהרה למקרים יותר מעורפלים וטריוויאליים. הבחנות בין סוגים רבים ושונים של עבירות, מהתנהגות לא נאותה במסיבות פרטיות ועד תקיפה ברוטלית ואונס של עובדים ועמיתים, נבלעו בסערת הרגשות. העונש היה כמעט תמיד זהה — נידוי חברתי והרס הקריירה — בין שהיו אלה העיתונאי מארק הלפרין, שלכאורה תקף מינית נשים במקום העבודה שלו; או הסנאטור אל פרנקן, שהואשם בשליחת ידיים קלה ושהעמיד פנים, כבדיחה, שמישש שדיים של אשה. כל ניסיון לטעון לחזקת החפות נתפס כתחבולה מיזוגינית. באינטרנט הופצה רשימה אנונימית של האשמות נגד גברים עולם התקשורת (Shitty Media Men list). הם זוהו בשמם, בלי כל מאמץ מצד יוזמיה להוכיח ולו אחת מהן. בתוך כמה שבועות הפכה החשיפה המוצדקת, של ניצול כוח מבחיל, למרד כללי נגד הפטריארכיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ