מדוע הפיד השמאלני הוא בבואה של כישלון מהדהד

אם משתמש פייסבוק שמאלני מרגיש "מצב רוח טוב", הוא כנראה בורג בקמפיין מצליח. מצליח מדי, אולי

עופרה רודנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופרה רודנר

פייסבוק ציטטה לאחרונה מחקר מטעמה, ולפיו שיטוט פסיבי בפיד גורם למצב רוח רע. אותו מחקר העלה כמובן ששיטוט אקטיבי בפייסבוק דווקא גורם ל"מצב רוח טוב". אבל מי אמר שאנחנו רוצים מצב רוח טוב?

פייסבוק היא מכשיר עינויים שהמציא לעצמו הליברל הלבן. כמו תייר הבא להתבדר בסט של סרט אימה, הוא נזרק אל הזירה. תוך 30 שניות הוא יבין על מה המהומה היומית — בדרך כלל אורגיה תורנית בפוליטיקת הזהויות. פעם בחודש נותנים קרב מדמם ממלחמת האזרחים הקרה. ובין לבין — אשה שגידלה נחש בגודל של בית, גבר שהצמיח ציצים, דוב קוטב גווע על קרחון, קליפורניה עולה באש, פודלים רוקדים, שואה במזרח התיכון. נגינת פסנתר נוגה נכנסת, ובמעלה הפיד מיטלטלת פליטה סורית על רפסודה בלב ים. התינוק שלה נאחז בה, הם ממשיכים לפרפר עד שהם נעלמים. בלב הים הווירטואלי הם עדיין מיטלטלים, לנצח. והפסנתר ממשיך לנגן; זו פרסומת למסעדה איטלקית. ועכשיו אשה קירחת, יש לה סרטן ושלושה ילדים. סרטן, סרטן, צועק המוח. הילדים! הילדים! צורחת הנשמה. עהד תמימי מביטה ישר למצלמה, והטוקבקים של הגזענים הפסיכים — זו רכבת הרים. כל זה מעורר געגועים לאיזה פוסט בכייני וצודק, או אחד מיושב וקר רוח, ממחנה ההיפר־מתונים. או אפילו לפוסט שמאחל בהצלחה לשני הצדדים, הפוסט־פוסט.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ