ראיה חותכת

צוללת אל המרתף

ג'יפים, טנדרים וטביעת המשחתת אח"י אילת — מחשבות על נשיות וגבריות בתערוכה הקבוצתית בגלריה ברוורמן

טל ניב
טל ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל ניב
טל ניב

1

הלכתי לרחוב השרון בתל אביב, לגלריה ברוורמן, והפתעה חיכתה לי במרתף. עבודת וידיאו, שבע דקות וחצי מ–2003 של יעל ברתנא, "מלכי הגבעה". עבודה מהופנטת יותר מאשר מהפנטת. תיעוד ערוך להפליא של ספורט מוטורי פיראטי שמתקיים על גבעות חוליות המשקיפות אל הים. ג'יפים, טנדרים, פרייבטים, כולם נהוגים על ידי גברים המתחפרים בכוונה בחול, נוסעים אל תוך בורות, עולים בזינוקים בעלייה, והכל בסלואו מושן. הנהגים — גברים, הצופים — גברים, וכשהשמש יורדת אל הים ברתנא מראה גם כמה מהמתחרים כשהם צופים בשקיעה. זהו סרט מהופנט ומהפנט משום שהוא מזכיר טקסים שבטיים. על המסך נראים גם ילדים־בנים, חגורים במושב האחורי של רכב ארבע על ארבע שכמעט עומד אנכית כשהוא מנסה לטפס מבור, על סף התהפכות. הילדים נראים שבויים במכונית, עוברים סדרת חינוך, אחד מהם נדמה מעולף, אבל אולי הוא פשוט ישן. במרתף של הגלריה "מלכי הגבעה" מקבל משנה תוקף, למרות 15 השנים שעברו מאז שנוצר. יש עותק — אחד מחמישה שלו — באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. העבודה של יעל ברתנא הסתעפה, העמיקה והשתכללה במשך השנים, אבל "מלכי הגבעה", שלא הצלחתי לקבוע איפה לאורך חוף הים הוא צולם, ומאיפה באו לשם כל הגברים, הוא בעצם יצירת מחול. מחול מוטורי, שמטרתו היא התשת הרכב והתגברות על מכשולים ושעשוע. וברור שהקונטרפונקט, שאליו התכוונתי, הוא תצלום של אם ובת, שיושבות על סלע. כאילו שואלות את עצמן למה גברים ובנים משחקים במכוניות בחול, ומתי זה ייגמר. וזו שאלה טובה מאוד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ