ראיה חותכת

הכישוף של בנימין נתניהו

מצד אחד המלאכותיות, מצד שני החזות של "כל אדם". על האופן שבו המראה של נתניהו הוא חלק מ"הכישוף" שהוא מטיל על העם

טל ניב
טל ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

1

בכל יום ראשון, בעת ישיבת הממשלה השבועית, בנימין נתניהו נעשה גם מושא לתצלום. הוא יודע זאת, והוא מתנהג בהתאם. ככל שנוקפים הימים, התצלומים האלה נצברים ומשמשים בין השאר בסיס או ביסוס לבדיחות עממיות ביחס למראהו, אבל פועלים, למעשה, כסוג של ויסות רגשי קולקטיבי ביחס אליו. הוויסות הזה הוא היבט חשוב ומרכזי בשאלת האידיאליזציה של בנימין נתניהו והוא עקרוני גם להבנת מנהיגותו. עקרוני להבנת המקום שצילומיו ומראהו תופסים בתוך מנהיגותו, ובעיקר עקרוני להבנת ה"קסם" שלו, ה"כישוף" שהוא מטיל — ושניכר בטוטאליות שבה רבים נשבעים בשמו, ובתזה שאין מנהיג אחר שיכול להנהיג את ישראל בעת הזאת. רבים, רבים מדי, משוכנעים ש"שלטונו", האישי, הוא בעת ובעונה אחת ביטוי של רצון העם וגם כוח עליון, היסטורי, בלתי נמנע. הפערים, הדרמטיים מבחינה טונאלית, שניכרים בתצלום הזה בין השיער המרוכך בעזרת כימיקל כלשהו, ובמקרה הזה גם הכחלחל, לבין הגבות הצבועות חום, אינם פוגעים באופן שבו מופעל הכוח של המנהיגות המסוימת של נתניהו, שמרכיביה האנטי־דמוקרטיים נעשים גלויים ובוטים מדי יום. בניגוד למה שאפשר לחשוב, הטיפוח־המובהק והמלאכותיות ההולכת ומחריפה של מראהו, ככל שהם מושאים ללעג, פליאה, הומור מתוחכם או הומור פשטני, ולעתים התעלמות אבסורדית, פועלים כחלק מהאידיאליזציה שלו בקרב הציבור — ולא רק בקרב מעריצים. הם קשורים באופן שבו אידיאליזציה אינה רק של "טוב", אלא לעתים קרובות גם של כוח, או של "הרע". ה"כישוף" שבו נתונה ישראל תחת שלטונו של נתניהו אינו ניתן להכחשה. הממד האי־רציונלי של מנהיגותו קשור בכך שלא רק חסידיו, אלא גם מתנגדיו, אינם מסוגלים לדמיין מצב שבו אדם אחר "ראוי", "יכול", "מספיק" לשמש ראש הממשלה בישראל. לפעמים המחשבה שנתניהו לא יכהן כראש ממשלה מעוררת ממש פאניקה, וחרדה מפני כאוס, אנדרלמוסיה, או התמוטטות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ