ראיה חותכת

אשראי גדול מדי

מה מסמל כרטיס אשראי ורוד, ולמה מעולם לא עמדה אשה בראש הקרן הקיימת

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל ניב
טל ניב

1

אל הפתיחה של התערוכה הקבוצתית "ממחטה ופודריה", ברחוב זבולון בשכונת פלורנטין, נסעתי באוטובוס. ברחוב עמדו האנשים על המדרכה, בגלריה עמדו אובייקטים קטנים וגדולים, המים והיין זרמו, והאנשים — לבושים מצוין. את כרטיס האשראי הוורוד של להלי פרילינג ראיתי על הקיר. ורוד ומושך, שטוח ובוהק. מה בעצם אומר הכרטיס הזה? הוא חוזר על המוסכמה שאשה צריכה שיהיה לה כוח קנייה. שכסף הוא כוח. אבל ככל שהאובייקט הזה מובן, הוא אינו פשוט כלל. מכיל סתירות. הוא מטאפורה שמתממשת ואז נסתרת. חורי האצבעות בכרטיס הופכים אותו ל"גברי", לאגרופן. מכשיר מסוכן, שיכול להרוג כשמלבישים אותו על כף היד להעצמת המכה. אלימות. כיוון שאומרים שלכסף אין ריח, אבל יש לו צבע, האגרופן הוורוד של פרילינג נעשה "נשי". כידוע, המצאת הוורוד היתה, בין השאר, שיווקית. כדי למכור צעצועים נפרדים לבנים ולבנות בארצות הברית אחרי מלחמת העולם. מלכים, שועים ורוזנים דווקא לבשו אדום, ובאיקונוגרפיה הנוצרית צבע שמלתה של האם הוא כחול. אבל כרטיס האשראי של פרילינג (שמה גם כתוב עליו בדפוס בלט) אינו מעמיד בהכרח משוואה שבה אשה שמרוויחה כסף היא אשה עצמאית. הוא גם סותר את עצמו, כי היא "כוח קנייה", המופעלת בתוך השיטה. הכלכלה אינה כזאת פשוטה. לא כל הנשים, כמו שלא כל הגברים, מוכשרות כלכלית. צריך לשלם על משכנתה ועל הסדק בקיר ועל דברים. עגום לספור כסף קטן. להיות מצומצמת לכסף קטן. בגלריה עשרות אובייקטים בקנה מידה קטן, שחלקם, כפי שכתבו האוצרות אפרת רובינשטיין, רקפת וינר עומר ואדווה דרורי, אפשר להכניס לארנק. ההומור עובר מעל ראשי. את כרטיס האשראי הוורוד הזה אפשר בהחלט להכניס לארנק. בדרך החוצה אני מסתכלת בתצלום עוצר נשימה מסדרת תצלומי ההתבוננות "סוניה" של גוסטבו סגורסקי מ–1999. זוהי עמדה מיושנת אל מול כרטיס האשראי של פרילינג. עמדה קלאסית שבה "הוא" מביט בה, בבית, בעודה מטגנת חביתה, ובכל זאת עיניה משיבות את אישיותה ואת עולם היחסים ביניהם. באוטובוס חזרה, בקו 25, שלושה תלמידי ישיבה בחליפות וכובעים מתייעצים, נראים לחוצים. אחד, לבן פנים ותכול עיניים, רואה שאני מסתכלת ואומר: את מדברת אנגלית! ושואל, איפה אנחנו צריכים לרדת בשביל לראות את הים? ואני מסבירה בשמחה גדולה מדי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ