בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר מותר לדבר על מיליטריזם

שישה ספרי עיון שהתפרסמו באחרונה מעלים תמונה מדאיגה על החברה הישראלית: הם רואים במלחמה את הגורם העיקרי שעיצב את אופייה ומדגימים כיצד נרתמה התרבות לנרמל את עצם קיומה

83תגובות
חגיגות עצמאות 69, ישראלים סביב טנק המוצג בעיר גבעתיים
AP

כשלמדנו בשלהי שנות ה–60 על ישראל, היה ספרו של שמואל נח אייזנשטדט על החברה הישראלית האורים והתומים שלנו. בספר תוארה ישראל כאילו לא ידעה כלל מלחמה. וכשהעז ברוך קימרלינג עמיתנו, אף הוא תלמיד של מייסד הסוציולוגיה הישראלית, לומר ב–1988 שבישראל יש מיליטריזם תרבותי, היה זה חידוש מהפכני. ראינו בו מורד, או סתם גוזמן להכעיס. מאז נפל דבר, ואסכולה של סוציולוגים צבאיים רדיקליים תיארו את ישראל ככזו שסוגדת ל"ביטחוניזם", נשלטת על ידי “אתוס הביטחון" או "דת הביטחון" וכחברה שיש בה "צבאנות". בשלהי המאה הקודמת החל...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו