מה יקרה ביום שבו נוכל להתאהב ברובוטים

ייתכן שבעתיד הלא רחוק נעמוד בפני תרחיש מוזר: מערכות יחסים בין רובוטים לבני אדם. האם בובות סקס אנושיות הן הפתרון לבדידותם של מיליונים — או סממן קיצוני של החפצת נשים?

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נועה מנהיים
נועה מנהיים

שנה לפני מותו קיבל רנה דקארט את הזמנתה של כריסטינה מלכת שוודיה להפוך למורה הפרטי שלה. ב–1649 הוא עלה על ספינה שפניה מועדות לסטוקהולם, בחברת צעירה שאותה הציג כבתו, פרנסין. איש לא ראה אותה במהלך ההפלגה, וחשדם של המלחים המחוספסים ושטופי האמונות התפלות נתעורר עד כדי כך, שהם פרצו לתאו של הפילוסוף הנודע כדי לחזות בה במו עיניהם. במקומה הם גילו בובה בגודל מלא, עשויה עור ומתכת, שדמיונה לנערה אמיתית היה כה מושלם, עד שהם נחרדו והשליכו אותה מהסיפון. אנתוני פרגוסון, שמביא את האנקדוטה המוזרה הזאת בספרו, "The Sex Doll: A History", מודה באפוקריפיות (וגם בקריפיות) האפשרית שלה, אך ידוע כי דקארט התנסה בבריאת אוטומטונים שונים, וכי אף שלא נישא מעולם, היתה לו בת. שמה היה פרנסין והיא הלכה לעולמה תשע שנים קודם לכן, כשהיתה בת חמש. אין לדעת מה חשב איש ההיגיון לעשות בבובה שלו, אבל הימאים שהשליכו אותה אל המים הכירו לפחות שימוש אחד. הצרפתים קראו לבובות מסוגה "נשות מסע", או dame de voyage. במהלך המאה ה–17, העידן הגדול של התגליות, כאשר ספינות חוצות אוקיינוסים יצאו למסעות ארוכים יותר ויותר, היו יורדי הים לוקחים איתם את האב־טיפוס — או את האם־טיפוס — של הבובה המתנפחת: מתקן דמוי נקבה אנושית, עשוי בד כרוך על מוטות במבוק, לבוש שמלה וזמין לצורכי פורקנם של הזכרים התאוותניים שעל הסיפון. מלחי ארצות השפלה הכינו בובות אלה מעור מתוח על מסגרת ראטן, ובמהלך יחסי המסחר שלהם עם הקיסרות היפנית במאה ה–18 השאירו כמה מהן מאחור, ואיתן את הכינוי "רעיות הולנדיות", שדבק בבובות מין מאיכות ירודה. אך שורשיהן המיתיים והפואטיים של הרעיות המלאכותיות הללו קדומים בהרבה. לפי "המטמורפוזות" של אובידיוס, מערכת יחסיו של הפסל הקפריסאי, פיגמליון, עם הנקבה המושלמת שגילף, גלתיאה, בהחלט לא היתה אפלטונית. מיואש מיחסיו הלא מספקים עם נשים, הוא פנה לעשות לו עזר כנגדו. "פעם בפעם ניסה בידו, הבשר או שנהב היא... גם נשקה ודימה, כי אף היא נשקתו בפיה... כל קישוטיה יפים — אך גם ערומה נפלאה היא. על יצועי ארגמן על ידו בלילות ישכיבנה... בזרועותיו יחבקנה ואשת חיקו הוא קורא לה". וכאשר ונוס נענית לתפילותיו ומפיחה חיים בפסל הדומם, פיגמליון "שב אל ביתו ובקש את הפסל, שכב על יצוע... והפעם הרגיש, כי חמה היא. פיו ישקנה שנית וידיו את חזה תגששנה" (תירגם: שלמה דיקמן).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ