עד שהמוות יחבר בינינו: על הקשר ההדוק שבין אהבה וסבל

מרובע אהבים טרגי שבמרכזו ניצבים טריסטן ואיסולד מסעיר יוצרים ורומנטיקנים מאז המאה ה–12. תרגום חדש של היצירה מזכיר שגם מאחורי האהבה העזה ביותר עומדת לעתים כפייה אלימה במיוחד

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה מנהיים
נועה מנהיים

בין שאר עיסוקיו הסכולסטיים המעמיקים, שכללו את יישוב המחלוקות התיאולוגיות בין התורות הפגאניות של יוון עם אלו של הדוקטרינה הקתולית, הקדוש אלברט מקלן, הידוע יותר כאלברטוס מגנוס ("אלברט הגדול"), עסק גם בבוטניקה ובמאגיה, שבתקופתו, המאה ה–13, היו קרובות מאוד אלה לאלה. ניסיונותיו להגיע לסינתזה עם הפילוסופיה האריסטוטלית ועם תפיסת העולם הפוליתאיסטית שיצרה אותה מצאו הד אפילו בעיסוקים צדדיים לכאורה אלו, כפי שניתן לראות במתכון הבא לשיקוי אהבה: "כאשר מרסקים לאבקה ויניקה, עם תולעי האדמה כרוכות סביב לה, בצוותא עם צמח הסמפרויוה, או כרישה, כפי שהוא קרוי בפי העם, רב כוחה של האבקה לעורר אהבה בין גבר לאשתו..."

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ