פערים ודרקונים: כיצד שינו מפות את יחסנו אל הסביבה

אין פנטזיה טובה בלי מפה מדויקת שנלווית לה. אך מה נותר מהנוף והמולדת, כשהמפה המודרנית מתרכזת באדם, ורק בו?

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נועה מנהיים
נועה מנהיים

צוות ספינת המחקר שהתכונן לעגון בחופי סנדי, אי קטן ונטול־תכונות סמוך לארכיפלג ונואטו, נתקל בבעיה. האי לא היה במקום שבו אמור היה להיות — לפי המפה ולפי אפליקציית הניווט של גוגל. החוקרים, בראשות מריה סיטון, ביצעו בדיקות עומק שהצביעו על כך שלא רק שהאי איננו, אלא שכפי הנראה, מעולם לא היה שם. קרקעית הים, שאותה סרקו בבדיקת תהודה מגנטית, השתרעה לעומק של קילומטר לכל כיוון ללא הפרעה. כשחזרו ליבשה עם אי־ממצאיהם, ניסתה סיטון לפתור את תעלומת האי שלא היה שם. מקורה של הטעות אותר לבסוף ביומניה של ה"ולוסיטי", ספינה לציד לווייתנים שחלפה באזור ב–1876. מתברר שהטעות, אם אכן היתה כזו, הועתקה חזור ושכפל, לאורך המאות. השערות רבות הועלו בדבר השאלה מה בדיוק ראו המלחים של ה"ולוסיטי": האם היה זה אטול אלמוגים שהתפרק מאוחר יותר בלי להותיר סימן? או שמא צפו בשדה פומיס, סלע פירוקלסטי שהוא תוצר לוואי של התפרצויות געשיות, היכול לרחף כמרבד בן קילומטרים רבים על פני הים? נראה שלעולם לא נדע.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ