במלחמתה באבולוציה, הדת תצטרך להסתגל או להיכחד

יותר מ-150 שנה אחרי שדרווין קבע שהאדם הוא לא יותר מקוף משוכלל, המאבק בתורתו סוער מתמיד

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נועה מנהיים
נועה מנהיים

סביבתו הלחה של נהר קאם, החוצה את קיימברידג', סיפקה קרקע פורייה לשיגעון הסטודנטיאלי של ראשית המאה ה–19: ביטלמאניה. צ'רלס דרווין הצעיר, שהגיע לעיר ב–1828 כדי להפוך לאיש כמורה, נדבק בקדחת החיפושיות והפך לאספן שלא בחל באמצעים. באוטוביוגרפיה שלו (הוצאת רסלינג, מאנגלית: יקי מנשנפרוינד) הוא מתאר כיצד מצא שתי דוגמאות נדירות: "תפסתי כל אחת מהן באחת מידי. אז הבחנתי בחיפושית שלישית ממין שונה, שלא הייתי מסוגל לאבד, ולכן הכנסתי את החיפושית שבידי הימנית לתוך פי. ואולם, החיפושית פלטה איזה חומר חריף ששרף את לשוני כך שנאלצתי לירוק אותה החוצה והיא אבדה, וכמוה גם השלישית". החיפושית הפולטת היתה אולי בעל החיים המשונה הראשון שעלה על לשונו של מי שיהפוך להיות אבי האבולוציה, אבל היא בפירוש לא היתה האחרון. דרכה של התורה מזעזעת העולמות שלו עברה, פעמים רבות, דרך מערכת העיכול שלו. באוניברסיטה השתייך דרווין אל מועדון "הגרגרנים", ששם לעצמו למטרה לסעוד על יצורים אקזוטיים כמו נץ, אנפה וגם לילית, שלדברי דרווין טעמה היה "בלתי ניתן לתיאור". גם מסעו המונומנטלי על סיפונה של אה"מ (אוניית הוד מלכותו) "ביגל" איפשר לו הרפתקאות גסטרונומיות: הוא אכל איגואנות בסנטה קרוז ופומה בפטגוניה, וזלל גם ארמדיל ("שטעמו היה כשל ברווז") וגם אגוטי, מכרסם אותו תיאר כדבר "הטעים ביותר שאכלתי בימי חלדי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ