האם יש עתיד לליברליזם?

מחירות הפרט לעריצות המיעוט

האליטה הליברלית לא נפגעת מהמדיניות שהיא עצמה מקדמת. אבל בדמוקרטיה אי אפשר להתעלל ברוב בלי שיתלווה לכך מחיר

גדי טאוב
גדי טאוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדי טאוב
גדי טאוב

במידה גוברת הופך "ליברליזם" לשמה של ההשקפה שבה אוחזת אליטה גלובליסטית, בינלאומית, המבקשת לשחרר את עצמה מאחריות להמונים באמצעות פירוק הסדר הבנוי על מדינות לאום דמוקרטיות. פעמים רבות היא מכנה את עצמה "שמאל", אף על פי שרק מעטים מתוכה אוחזים במשהו שניתן לקשרו לסוציאליזם. איך, אם כן, הגענו עד הלום?

לפני חצי מאה הצירוף "שמאל ליברלי" היה נשמע לאוזן הישראלית כאוקסימורון. השמאל, היה ברור, הוא סוציאליסטי, ואילו הימנים, תומכי השוק החופשי, הם הליברלים. כשבאמצע שנות ה–60 קמה מפלגת גח"ל (גוש חרות ליברלים), שממנה נולד הליכוד, נראה היה טבעי לאנשיה — וגם למנחם בגין עצמו — שימין כלכלי וימין מדיני יהיו מאוחדים בהתנגדותם למפא"י. אבל בהדרגה, גם אצלנו וגם באירופה כבשו מונחים אמריקאים את השיח ושינו את הספקטרום כולו. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ