העט שלו היה הזין שלי: הטרגדיה של אליס שלדון

היא כתבה מדע בדיוני תחת הפסבדונים ג'יימס טיפטרי הבן, ותמיד חשה זרות כאשה שנולדה בזמן הלא נכון ובמגדר הלא נכון. חליפת מכתבים אינטימית שופכת אור על הממד הסודי בחייה של אליס שלדון, הסופרת שהושוותה להמינגוויי

נועה מנהיים
נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה מנהיים
נועה מנהיים

בטקס הנחת אבן הפינה לבניין CIA ב–1959 הטמינו ראש הסוכנות השנוי במחלוקת, אלן דאלס, והנשיא אייזנהאואר, כמוסת זמן במה שאמורים היו להיות יסודותיו של המבנה. לשאלתו של הנשיא בנוגע לתוכנה של הכמוסה, חייך דאלס בחידתיות והשיב: "זה סוד". למעשה, לא היו מסמכים מסווגים בקופסה, וגם הטיח ששימש באירוע היה חיקוי — מורכב רק ממים, חול וסוכר. יום לאחר החגיגות פורקו היסודות והקופסה ואבן הפינה נלקחו למשמרת עד שמצאו את מקומם, כעבור שנה, בבניין הסופי שנבנה עבור מי שזכתה לכינוי "החברה", סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית. המוטו שקישט את חזית הבניין נלקח מהבשורה על פי יוחנן: "ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם", אבל דאלס מעולם לא הניח לאמת הזאת להטריד אותו, והדגים זאת כשביקש מהנשים שהעסיק להתבלט בתמונות שצולמו בטקס, "כדי להדגיש את התפקיד החיוני שהן ממלאות בסוכנות". אך לא כל מי שעבדו למענו חשו שהן ממלאות תפקיד חיוני. בשנה שבה הונחה אבן הפינה, כבר פרשה אליס שלדון, רעייתו של הנטינגטון "טינג" שלדון, ראש המשרד למודיעין עכשווי, ששירת תחת שלושה נשיאים — טרומן, אייזנהאואר וקנדי — מתפקידה כמפענחת תצ"א בסוכנות. היא החליטה לנסות את מזלה באקדמיה ועשתה דוקטורט בפסיכולוגיה ניסויית, עד שב–1967 נתקלה בצנצנת ריבה שעוד תשנה את חייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ