הביקורת על צה"ל אינה רק נחלת השמאל, אלא חובה מוסרית ויהודית

מרדכי קרמניצר
נדב ברמן שיפמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרדכי קרמניצר
נדב ברמן שיפמן

בשנים האחרונות מתנהלים בישראל דיונים רבים הקשורים בשאלת הביקורת הציבורית על צה"ל ועל פעילותו ביהודה ושומרון ובגבול עזה. דוגמה בולטת לכך היא הוויכוח סביב ארגוני בצלם ושוברים שתיקה, העוסקים בתיעוד חריגות בפעילות חיילי צה"ל בשטחים.

רבים במחנה הימין סבורים שביקורת מוסרית על צה"ל היא נחלתו של מחנה השמאל, אולם זוהי טעות. בייחוד אפשר לציין את הביקורת על מדיניות צה"ל בקרב הציונות הדתית בשנים האחרונות, בין היתר סביב פקודת השירות המשותף, שהתבססה על מסמך היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). לנוכח זאת, אפשר להביט בדאגה על המגמה הנוכחית של הוצאת צה"ל, צבא העם, מחוץ למעגל הביקורת: בחקיקה נגד הכנסת פעילי שוברים שתיקה לבתי הספר, וגם בהצעת החקיקה שעלתה באחרונה המבקשת לאסור על תיעוד של חיילי צה"ל בעת פעילותם. הצעת חוק נוספת, משנת 2017, ביקשה לאסור הוצאת לשון הרע על לוחמי צה"ל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ